“החזנים” הבלתי-ממומשים: הרטוריקה הקהילתית של ש”י עגנון
המאמר מציג את סיפור “החזנים” של עגנון (עיר ומלואה) כמקרה של רטוריקה קהילתית, שמטרתה – כינון הקהילה החדשה והמתחדשת. אם רטוריקה מובנת כדרך של חשיבה ויצירה, של יסוּד, בחינה, חידוש, תיקון ושיתוף (הסימבוליים) של נורמות וערכים, הערך המרכזי שבו ממוקדת הרטוריקה הקהילתית בסיפור הנדון הוא ערך הייעוד. חזנים אחדים המוצגים בסיפור לא מימשו את יעודם, וגיבורת הסיפור מרים דבורה היא המקרה הטהור של חזן בלתי-ממומש – של אפשרות שאף לא יכולה להתממש (בהקשר הסיפור), ותמיד נשארת אפשרות כואבת ובזויה (גם בעיני הגיבורה עצמה), אך גם יצירתית ופוריה.
כצמן, רומן
2012
ע"ג 2
אוניברסיטת בר-אילן
מאמר
×
×
×