״מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים.״ – מתוך נאום הנובל

״הזכרתי שמכיר אני מקצת מן המקומות שבעיר אם כן אומר בהם דבר. מקומות יש בירושלים שאני מכיר ויודע אותם וכשאני מזדמן לאחד מהם דומה עלי שלא ראיתיו מעולם. כנגדם יש מקומות, שמימי לא הייתי שם וכשאני בא לשם דומה עלי שאני מכיר אותם ויודעם. ומחמת שכל הימים לרבות הלילות מרבה הייתי לשוטט בחוצות ירושלים לא נפניתי ללמוד שום אומנות. קשה מזה שהייתי בטל מן התורה ויהודי שאינו עוסק בתורה לבו מוכיחו ואומר לו, ומה אתה משיב ביום הדין כשישאלו אותך עסקת בתורה. ומה הייתי משיב, הריני משיב עסקתי בירושלים ומובטחני שיאמרו לי יפה עשית.״ – מתוך ״לפנים מן החומה״

״זקנה אחת היתה בירושלים. זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם. צדקת היתה וחכמה היתה וחיננית היתה וענוותנית היתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום. אלמלא שאין הנשים יכולות להדמות למלאכים הייתי מדמה אותה למלאך אלקים. ועוד זאת היתה בה, זריזות של עלמות. אלמלא בגדי זקונה שעליה לא ניכר בה שמץ זיקנות. עד שלא יצאתי מירושלים לא הכרתי אותה, משחזרתי לירושלים הכרתי אותה.״ – מתוך ״תהִלה״

״לא היה יום שלא הייתי בעיר ולא היה מקום שלא הייתי שם, חוץ מאותם המקומות שאין אדם מישראל נכנס לשם. מקום אחד משום שגזרנו על עצמנו שלא ליכנס לשם ומקום אחד שגזרו עלינו אחרים שלא לבוא לשם עד לאותו היום שנתנבא עליו יחזקאל בסימן לו פסוק כה.״ – מתוך ״לפנים מן החומה״

״יש שנים בירושלים שאין הבור מתמלא מים ונזקקים ליקח מן השקאים, ומאוצרי מים שעושים להם בורות הרבה ומעלים דמיהם של מים לפי צמאונו של אדם, ופעמים שאין לאדם עני טיפת מים כדי לחלוח פה. ופעמים שכל העיר באותה צרה, עשירים כעניים, שיש שנים שהשמים נעצרים והבורות מתרוקנים. וכבר היה מעשה ששנה אחת לא ירדו גשמים והוצרכו לרחוץ ידיהם בליל ׳הסדר׳ ביין, נעשה נס שבאותו לילה ירדו גשמים מרובים, עד שכמה בתים נימוחו. סיפור גורר סיפור וסיפור סיפור, וכל אחד סיפר דבר שראה בעיניו או שמע מאביו ששמע מזקני ירושלים, וחברו מעיד עליו שדבר זה ממש אף הוא שמע.״ – מתוך ״תמול שלשום״

״יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים, ויש מהן שאשכנזים וספרדים דרים בהן כאחד. יש מהן שיושביהן תימנים או גורזים או מערבים או פרסים, ויש מהן שכמה עדות יושבים בהן כאחד. יש מהן שבעוונותינו יצאו מידי ישראל, ויש שמחמת קטנותן נשתכח שם שקראו להן. ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת, ויש שהעמידו כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות ותלמוד תורה וישיבות, וכל שאדם מישראל צריך לגופו ולנשמתו. משנתרחבה ירושלים ניטלה חשיבותה של החזקה, וכל הממון שהשקיעו בה יצא לבטלה. אבל בתים שנבנו קיימים ועומדים, ואף הם מתרחבים והולכים, אלו מוסיפים חדר ואלו בונים עלייה, אלו שני חדרים ואלו שתי קומות, ושוב אין אדם אומר צר לי המקום שאשב בירושלים.״ – מתוך ״תמול שלשום״