השעה שעת בין ערביים הייתה, וכמנהגי בקודש הליכה של ערבית הלכתי, לקיים מקרא שכתוב: “לך לך מארצך”. עוד אני הולך, ואשמע בת קול קוראת:
“נער! הואל נא והשלך אליי כדור זה שנחת לידך”
ואביט, ואכן כך הדבר – כדור נח לידי. אלא שהיה זה כדור שלא ראה מי מכם מימיו – כתום היה, ופסים שחורים לאורכו, ולא רק זאת, אלא שמרקם לו כעור ברווז. “אבוי!” קראתי “ואיזה כדור מלאכת שטן הוא זה? שמראהו כעין נחושת קלל, ובליטות מכסות את כולו משל היה אדם בקר לו”
“וכי לא ראית כדורסל מימך? היכן חיית כל ימי חייך?” שאלני.
“פה חייתי, ולא ראיתי ולו שמץ של כדור כזה. הואל נא ואמור לי, מה תפקידו?”
“אואיל גם אואיל” ענה “כדורסל שמו, באסקעטבול בלעז, ומשחק הוא, בו מספר אנשים יתרוצצו, ברדפם אחר כדור, וכל אשר יקלעהו לסל – מה טוב”
“נשמע כמשחק השמור למלכים, האוכל להצטרף?”
“תוכל גם תוכל,” ענני “הללו הם קבוצתך”. אמר והחווה לעבר קבוצת בני בליעל.
“אל נא תיראו כי יכול נוכל להם!” קראתי לקבוצתי. “הסירו כל מחשבה אודות הפסד, כי היום יום תשועת ה’!”
החילנו במשחק, ואיזה משחק היה זה! קיפץ הכדור ואנו אחריו, והטלנוהו עד אשר יכנס, במשך ימים ולילות. לבסוף, ברגע מהולל, נזדמן לידי הכדור ונכונתי לזורקו לסל. עוד אני מכוון, ויסתער עלי איש הביניים, עצום בגדלו ואדיר במידותיו. אני פועה באימה, והוא חוטף הכדור וממאן להחזירו. או אז הוצעה פשרה: “כל אשר בניצחון יחפץ ליבו, חיש יאחז בכדור, ומבין כל אותם אמיצי לבב, האחרון אשר בכדור יאחז, מנצח יוכתר, ויהולל עד קץ הימים” עוד לא תם הד דברי, ואלפי אלפים מאתנו נאחזו בכדור. דבר לא עצר בעדנו – גשם ושלג כיסו אותנו, החמה חרכתנו עד כלות. ועם כל זאת, לא עזב איש הכדור, כי נשבענו כולנו כי לא נעזוב, גם אם עד קץ הימים נשב. וכך היה קורה אלמלא ברק הבריק ופגע בכדור. כולם מלבדי משכו ידם, אך אני לא נרתעתי. כעת מאושפז אנוכי, אך כל זה שווה לי כשחושב אני על הניצחון.
נימוקי השופטים
סיפורו הקצר של יאיר מלאך הוא פנינה משעשעת, המשתמשת בשפת המקורות בכדי לתאר סצנה יומיומית עכשווית לגמרי, ובכדי להוציא אותה מן השגרה ולהוביל אותה אל הפנטזיה. הסיפור מזמן אליו שני עולמות: האחד, עולם המקרא והגמרא, שבו “בת קול” הקוראת אל האדם אינה עניין מוזר. עולם זה נוכח בסיפור בעיקר באמצעות השפה; השני, עולם התחרויות, בעיקר משחק הכדורסל. החיכוך בין שני העולמות הללו מזמין את העבר של השפה אל ההווה שלה ויוצר דרמה קלילה משכנעת שבה שני העולמות הללו, הרחוקים לכאורה זה מזה, יכולים, ולו לרגע לשכון יחד.
זהו אחד הפלאים שהעשייה הספרותית עשויה לחולל, פלא שעגנון שקד עליו כל חייו, ושיצירתו מדגימה אותו. הוא זכה על כך בפרס נובל. יאיר מלאך זוכה בפרס השלישי בתחרות הכתיבה לנוער בעקבות יצירת עגנון.