26.7.925 [תל אביב, ה’ מנחם אב תרפ”ה מביאליק ]
יקירי עגנון,
“צדיק” כמוך בא לתל אביב ופוטר עצמו ממצות ראיון? אתמהא! הנני גוזר אפוא עליך שתבא אלי במקלי ובצקלונך ותסעד עמנו פת ערבית, ואם יתבצר לך בביתי מקום לינה – מה טוב ומה נעים.
ובזה אתיתי לחננך, שתנהוג עם גנסין וחבורתו במדת הרחמים ותכנס עמם לפנים משורת הדין ותדחה את פרסומה של אגרת בר-הופמן עד שיתלבנו ויתבררו הדברים. אתמול הודיעוהו בתלגרף כי הריצו לו מכתב מפורט וברורי דברים, ויש תקוה שיתפייס ויעביר את רוע הגזרה. אין להעמיד את הענין על חומר הדין. חלילה וחלילה. גם בעניני טרפות יש דין של הפסד מרובה ושעת הדחק, וכש”כ [וכל שכן] בדיני נפשות. אם תפרסם את מכתב של הופמן קודם הזמן – אתה מקבל עליך אחריותן של כמה וכמה נפשות – וכן לא יעשה. אמנם שליח אתה, ועליך להיות נאמן בשליחותך, אבל בכגון דא נאמר: אין שליח לדבר עברה, ואין לך דבר עברה גדול מזה של מקפח עולמם של בני חבורה שלמה, שמתיגעת ברמ”ח אבריה ואינה ניהנית – לפי שעה – אפילו כצפרן אצבע קטנה.
ובהתפללי עליך שלא תשמע הפעם בקול היצר הטוב הנני יושב ומצפה
לראותך עוד היום בביתי
שלך באהבה

ח.נ. ביאליק

[אמונה ירון הסבירה שעגנון קיבל מתנת מקל-הליכה מביאליק בדצמבר 1924. בסגנון של רבן גמליאל במשנה ראש השנה (ב, ט) ביאליק “מצווה” את עגנון לבוא אליו לביקר כדי לפצות אותו על שעגנון היה בת”א וויתר על “קיום מצות ראיון” בבית ביאליק.]