הקבצנים: עוני, תיקון ושאלת הספרות

דמות הקבצן היא מן המרכזיות בספרות העולמית. כולנו זוכרים את אודיסאוס ״המחופש״ לקבצן בביתו. במסורת היהודית, ובפרט ביצירותיו של ש”י עגנון, הקבצן, פושט היד, מגלם עוני, דלות ותקווה אבסורדית לתיקון המעוות. בתלמוד, בספרות הסוד ובמעשיות החסידים הוא מגלם התרוששות גמורה ובה בעת ציפייה לחידוש וצדק בשיעור עולמי. מקבילה מרתקת לפיגורה זו אנו מוצאים בספרות הדרוויש הפרסית. עגנון שוזר את דמות הקבצן ביצירות כגון “סיפור פשוט”, “לפי צער השכר”, ו“המטפחת”, לפי משקלה במסורת, אך גם לפי תצורותיה החדשות בסיפור העברי מאז מנדלי מוכר-ספרים וביאליק, ובספרות החדשה (אצל בודלר, קפקא ובנימין). בכוחו של הקבצן לבטא לצד עובדת המחסור גם את ביטולה של העבודה ותחילת סדר העולם המתוקן.

בסדרת הרצאות מקוונות חדשה נצא למסע חוצה זמנים, תרבויות וספרות רוחניות עם פרופ׳ גלילי שחר בעקבות דמות הקבצן. נבחן את מופעיה השונים בספרות המערב והמזרח, נתעמק בהתגלמויותיה בסיפורים של עגנון ובמעשיות של רבי נחמן מברסלב ונתהה יחד כיצד דמות שולית המגיעה מאזור ההפקר מכילה בתוכה את הקונפליקטים והפרדוקסים המרכזיים של התרבות