הטוב של האדם היחיד

הטוב איננו בטבע, איננו בדרשות ההטפה של נביאים ומורי דת ואמונה, לא באתיקה של הפילוסופים… והנה אנשים רגילים נושאים בלבם אהבה לכל החי, אהבה יומיומית, אנושית. זו אהבת הזקנה המגישה פרוסת לחם לשבוי, זה טובו של החייל שהרווה את צימאונו של חייל אויב פצוע, טובו של איכר המחביא במתבן זקן יהודי . זה חסדם של השומרים המסכנים את עצמם בהעבירם מכתבי שבויים וכלואים לאימהותיהם ונשותיהם.

הטוב הפרטי הזה של האדם היחיד, חסד ללא עדים, ללא חשבון – אפשר לכנותו טוב נעדר הגיון, חסד שהוא מעבר לשיקול הדתי, החברתי. אם ניתן את הדעת על כך, ניווכח כי הטוב המקרי, הפרטי, נעדר ההיגיון, הוא בן קיום נצחי. הוא מתפשט על כל מה שיש בו רוח חיים, אפילו על עכבר, על זלזל שעובר-אורח מתעכב ומתקן תנוחתו, כדי שייטיב להתחבר אל גזעו…

בית עגנון מזמין אתכם בשישי הקרוב לדרשה ספרותית עם הרב דניאל אפשטיין שיקרא בכתביהם של סופרים והוגים יהודים וישוחח על משמעותם.