״זכור את יום השבת לקדשו״: על הזכות והחובה לעצור

הדיבר הרביעי ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ הוא מן הביטויים הרדיקליים ביותר להפיכת המנוחה לחובה. ימי קדושה שבועיים קיימים גם בדתות אחרות, אך השבת היהודית מעניקה לשביתה ניסוח חריף ומקיף במיוחד. המנוחה אינה רק אפשרות או צורך אישי, אלא חובה דתית בעלת משמעות חברתית וכלכלית. בחברה שבה זמן הוא כסף וכל דקה נמדדת על פי התועלת שהיא מפיקה, השבת יוצרת זמן אחר – זמן שאינו השקעה או אמצעי. 

סופרים כמו אונורה דה בלזק, ומאוחר יותר גם מישל וולבק, היטיבו לתאר כיצד תחושת המחסור המתעוררת בנו לנוכח השפע של העולם המודרני מעצבת את תשוקותינו, את פחדינו ואת תסכולינו. האם דווקא השבת יכולה לאפשר לנו להיחלץ מתודעת המחסור ולהתחבר מחדש לכלכלה האינסופית של הקיום?

בהרצאה נוספת בסדרה המקוונת ״עשרת הדיברות״ נארח את הסופר והקולנוען יותם פלדמן לשיחה על הדיבר הרביעי. בעקבותיו ננסה לדמיין כלכלה אחרת, שאינה נשענת על ספירה וקיצוב אלא על השפע האנרגטי של היקום. 

ההשתתפות בהרצאות הסדרה חופשית, בהרשמה מראש.