בין אוהלי שם ליפייפותו של יפת פנים חדשות בסיפורו של עגנון “שבועת אמונים”

סיפורו של עגנון “שבועת אמונים” נכתב ב-1942 ופורסם ב-1943 ,בעיצומם של הימים הקשים ביותר בתולדות עם ישראל. היו שתהו על חוסר התואם הצורם בין אירועי הזמן ובין המציאות המתוארת בנובלה: הווי רומנטי של חיי החלוצים ביפו בימי העלייה השנייה. הניסיון לתהות על מערכת הסמלים בסיפור זה (שם ויפת, יעקב וישראל, הבראיזם והלניזם, יפו וכרכי הים) מוליכה את הקורא למסקנה שעגנון מחזירנו לנקודת הראשית של הציונות המגשימה – אל שנות “מפנה המאה” וימי העלייה השנייה – כדי לבחון את כל האפשרויות שעמדו לפני היהודים בתקופה של “על פרשת דרכים”. היהודי יוסיף לשאת את עיניו אל תרבות המערב תמיד, אך הפתרון הציוני הוכיח עצמו כפתרון הראוי ביותר לבעיה היהודית. גם חקר האצות – תחום המחקר של יעקב רכניץ – הוא סמל לאומי רב אנפין, שהרי האצה היא צמח נודד וחסר שורשים, מהצמחים העתיקים ביקום.