תרגיל בגירוי עצבי המשמעות: רב–לשוניות כהתנגדות למשטר של השפה

״יש לי רק שפה אחת, והיא אינה שלי״ כותב הפילוסוף הצרפתי ז׳אק דרידה בספרו ״החד-לשוניות של האחר״. השפה הזאת היא הצרפתית, אבל דרידה, אזרח צרפת כמעט כל חייו, אינו ״פשוט״ צרפתי. הוא יהודי במוצאו אך גם צפון-אפריקאי שנולד וגדל באלג׳יריה. הוא צרפתי מכח צו כרמיה, שהעניק ליהודי אלג׳יריה אזרחות צרפתית, ומכח השכלתו, דיבורו וכתיבתו בשפה הצרפתית. יש אמנם אנשים הטוענים להיותם בעלי זהות טהורה ואחידה, אותם סובייקטים חד-לשוניים, אך אלה מעוררים אותנו לתהות – מהי ביסודה שפה אם איננו מגבילים אותה לקריטריון הלאומי? האם יש גבולות ברורים בין שפות מעבר ובתוך הגבולות הלאומיים? 

בהרצאה האחרונה בסדרת ההרצאות המקוונות ״הדור הבא״ נעמיק יחד עם רומן מרג׳ן במושג החד-לשוניות של דרידה ודרכו נתבונן בשיריה של המשוררת האיטלקייה אמליה רוסלי. נבחן באילו אופנים ניתן לייצר התנגדות אקטיבית למשטר ההומוגני של השפה ונעמוד על החשיבות הפילוסופית של הרב-לשוניות בגירוי העצבים הסמנטיים ובתהליכי יצירה. 

ההשתתפות בהרצאה חופשית, בהרשמה מראש. מספר המקומות מוגבל.