מִגּוּפוֹ שֶׁל–עוֹלָם אֶל–אוֹרוֹ עָרַגְתִּי: קריאה בשיר “זֹהַר” של ביאליק

“הִתְנַעֲרָה, הִתְחַדְּשָׁה בִי יַלְדוּת מְאִירָה, / פִּי שׂוֹחֵק מֵאֵלָיו, בַּלֵּב – שֶׁמֶשׁ שִׁירָה. / מִמַּגַּע קַרְנַיִם, מִגִּיל וּמִנֹּגַהּ / אֶקְרָנָה, אֶנְהָרָה, אֵבוֹשָׁה, אֶמּוֹגָה.”

באחד משירי הילדות הגדולים ביותר שנכתבו העברית, חיים נחמן ביאליק מתאר מעין התעוררות מיסטית חד-פעמית. בשיר “זוהר” אנו הקוראים נמשכים אחר החווייה, ומקבלים את העולם הזוהרי הנפרש לנגד עינינו עם הצפרירים הקטנים שקוראים למשורר לצלול לתוך האגם: “אֵלֵינוּ, הַיֶּלֶד! אֵלֵינוּ, הַיָּפֶה!” משחקי האור הרבים שבשיר הפיכו רוח חדשה, מלאת חיים, עוצמתית בשירה העברית שקדמה לה.

בהרצאה האחרונה בסדרה “חושך ואור בספרות” נצלול יחד עם פרופ’ אריאל הירשפלד לקריאה צמודה ב”זוהר” של חיים נחמן ביאליק.

ההשתתפות בהרצאה חופשית, בהרשמה מראש.