קריאה משותפת ב״ימים נוראים״

״השמיים היו טהורים והארץ הייתה שקטה וכל הרחובות היו נקיים, ורוח חדשה הייתה מרפרפת בחללו של עולם. ואני תינוק כבן ארבע הייתי, ומלובש הייתי בגדי מועד, ואיש מקרובי הוליכני אצל אבי ואצל זקני לבית התפילה.״

הספר ״ימים נוראים״, שראה אור לראשונה בשנת 1938, הוא אנתולוגיה של מדרשים, אגדות ומעשיות לימי הרחמים והסליחות שליקט וערך ש״י עגנון. בהקדמה מתייחס הסופר חתן פרס הנובל לספר זה כאל היצירה הגדולה ביותר שחיבר ומציין כי עמל עליו במשך שנתיים וחצי כ-16 שעות ביממה. על אף שעגנון מצהיר כי הספר כולל קטעים מקוריים בלבד, נראה שהשתרבבו לתוך הלקט גם קטעים שכתב בעצמו תחת שם בדוי. כיצד אם כן יש לקרוא את הספר – כקובץ מקורות מסורתיים או גם כיצירה אישית של עגנון?

לקראת ראש השנה והימים הנוראים נתכנס בבית עגנון בירושלים למפגש נוסף של קריאה משותפת בסיפורי עגנון והפעם נקרא בספר ״ימים נוראים״. יחד עם אורי גרינשפון נקרא בהקדמה המרגשת שכתב עגנון לספר, נעיין בקטעים שחיבר בעצמו ונשוחח על מעשייה אחת לכבוד ראש השנה.

ההשתתפות במפגש כרוכה בתשלום סמלי של 30 ש״ח. הפעילות מתאימה גם לשומרי שבת.