היפהפיה הנרדמת ונשיקת הנסיך: קריאה ב”עידו ועינם”

“תמה כלבנה היתה גמולה, עיניה זקוקי אור ומראה פניה מראה נוגה וקולה מתוק כצללי ערב. וכשהיתה פותחת פיה בשיר דומה היה כאילו כל שערי זמרה נפתחים”.
ש״י עגנון, ״עידו ועינם״

בשנת 1950 בימי הראשית של המדינה רואה אור סיפורו של עגנון “עידו ועינם”. על רקע עלילה המעוגנת בירושלים, בסוף תקופת המנדט, מגולל המספר עלילה שסתריה מרובים מגילוייה: סיפורו של בית אחד בירושלים שבעליו רחקו ממנו לשעה קלה, ושאליו מזדמנים ובו מתכנסים כמה גברים ואישה אחת – חולמת ושרה.
נקרא בסיפורו החידתי והקסום של עגנון, ונחווה את המבט הייחודי כל כך השזור בו (“עמדתי ונסתכלתי לי אחר ערפו של עולם”) על המפגש בין עולם עתיק ונשיות ארכיטיפית לבין יסודות מודרניים – המתקיימים בעת ובעונה אחת – כאן ועכשיו – בארץ ציון וירושלים.

ההרצאה תתקיים בקמפוס ירושלים של הקריה האקדמית אונו (רחוב התעשייה 4, תלפיות, ירושלים).