קריאה משותפת בסיפור ״חוש הריח״

״לא כשאר כל הלשונות לשון הקודש, ששאר כל הלשונות אינן אלא הסכמיות, שהסכימו עליהן אומה אומה על לשונה, אבל לשון הקודש ניתנה בה תורה ובה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו… לפיכך חייבים כל ישראל להקפיד על לשונם שתהא ברורה ומדוייקת, כל שכן בדורות האחרונים, קרובי גאולה, כדי שמשיח צדקנו שיתגלה במהרה בימינו ישמע את לשוננו ואנו נשמע את לשונו.״

סיפורו של ש״י עגנון ״חוש הריח״, המופיע בקובץ ״אלו ואלו״, מורכב משבעה פרקים העוסקים בלשון הקודש הכתובה ובעברית המדוברת. עגנון מציג את ייחודיותה של השפה העברית, הכורכת יחד עבר, הווה ועתיד. הוא בוחן את תפקידה בעיצוב הקאנון היהודי שנוצר במהלך הדורות, כמו גם את תפקידה בהווה שבו בית המקדש עומד עדיין בחורבנו. כתחליף ל״שיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש״, אומר עגנון, עומד הסופר בן המאה ה-20 הכותב בשפת הקודש ״סיפורי מעשיות, כאדם שגלה מפלטרין של אביו ועושה לו סוכה קטנה ויושב שם ומספר תפארת בית אבותיו.״

ביום שבת י׳ בשבט, 8.2, בשעה 12:00 נתכנס בבית עגנון בירושלים למפגש נוסף של קריאה משותפת בסיפורי עגנון והפעם נקרא בסיפור ״חוש הריח״. יחד עם אופיר ליפשיץ נשוחח על האופן בו עגנון תופש את תפקידה של השפה, נדון במשמעותה של הכתיבה ונבחן את המתח שבין מסורת לחידוש. 

ההשתתפות במפגש כרוכה בתשלום סמלי של 30 ש״ח.
 

מומלץ להירשם מראש לכל מפגשי הקריאה בשנת 2025 במחיר מוזל של 300 ש״ח.