חורבן, גורל ושאלת המשמעות: בין עגנון לקפקא‎

״מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו – נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל, בכל עת, תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים.״
המשפט הידוע של עגנון, מתוך הנאום שנשא עם קבלת פרס הנובל לספרות בשנת 1966, מציג תפיסת עולם בנוגע לחורבן. מבחינת עגנון, הביוגרפיה הפרטית והלאומית שלו מתחילה לפני אלפיים שנה, בחורבן ירושלים ובית המקדש. חייו, הספרות שלו, התרבות שבתוכה גדל ובה יצר, אינם אלא תוצר, השתלשלות שיסודה בקטסטרופה ההיסטורית. אין זה פלא שעגנון אף טען שנולד בט’ באב – יום החורבן עצמו.

גם פרנץ קפקא כתב מתוך תודעת חורבן. לא החורבן של העולם היהודי, אלא החורבן שהוא מנת חלקו של האדם המודרני – הידלדלות המשמעות, השפה והעמידה לנוכח הגורל האכזר והאקראי המטלטל את האדם לכאן ולכאן כרצונו.

במפגש מיוחד לקראת ט’ באב, שיחתום את סדרת ההרצאות המקוונות ״אגדת הסופרים: עגנון וקפקא״, ישוחח עדו ניצן עם הסופר וחוקר הספרות אריאל הורוביץ על חורבן, גלות ושאלת המשמעות אצל עגנון וקפקא. בתוך כך יעלו לדיון שאלת המשמעות בעולם המודרני לנוכח הרוע והגורל האכזר ושאלת הקיום והמעשה בעולם שכזה.

ההשתתפות בהרצאה חופשית, בהרשמה מראש.