יהודים ישנים ויהודים חדשים
הרצאה מקוונת עם פרופ׳ מיכאל גלוזמן
ב-1899, על סִפה של המאה העשרים, כתב שאול טשרניחובסקי את השיר “לנוכח פסל אפולו” שבו תיאר את האל היווני כ”אֵל-נַעַר, נֶאְדָּר, רַעֲנָן, כְּלִיל-יֹפִי”. אמנם הוא מכיר בכך שאפולו מסמל את כל המנוגד ליהדות — “הִנְנִי הַיְּהוּדִי: רִיב לָנוּ לְעוֹלָמִים” – אך ברגע ההיסטורי הזה, כאשר היהדות מזוהה עם חולשה, הוא משתחווה לפסל: “בָּאתִי עָדֶיךָ. מוּל פִּסְלָךְ אֶקֹדָּה. פִּסְלְךָ – סֵמֶל הַמָּאוֹר בַּחַיִּים”. ההתרסה החריפה של טרניחובסקי אינה נגד האל המקראי, האל של כובשי כנען בסופה, אלא נגד המנהיגות היהודית בגולה שאסרה אותו “בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין”.
שיר זה הוא חלק משיח רחב יותר המציב ניגוד חד בין יהודים ישנים ליהודים חדשים. אף שהוא התגבש בשלהי המאה ה-19, שנות עליית הציונות, הוא קנה לו אחיזה עזה בתרבות העברית לאורך עשורים רבים.
בהרצאה הראשונה בסדרת ההרצאות המקוונות ״על פרשת דרכים״ יקרא פרופ׳ מיכאל גלוזמן ביצירותיהם של מ”י ברדיצ’בסקי, ח”נ ביאליק, י”ח ברנר וש”י עגנון, וישוחח על ההתחבטות של יוצרים אלה באפשרות לשנות את האופי היהודי.
ההשתתפות בהרצאה חופשית, בהרשמה מראש.