הזמן הצהוב בדרך האבות

“המשפטים השחוקים, הנכונים כשלעצמם, שנהגתי לומר כמו רבים אחרים נראו לי באור אחר; כחומות בית כלא שבניתי סביב מציאות שאיני רוצה לדעת עליה” (מתוך “הזמן הצהוב”)

“הזמן הצהוב” היה פרויקט מהפכני לזמנו. לרגל מלאות 20 שנים למלחמת ששת הימים, הקדיש העיתון “כותרת ראשית” גיליון שלם לטקסט תיעודי של דויד גרוסמן. גרוסמן, אז סופר צעיר ומבטיח, יצא למסע בגדה המערבית והעלה את רשמיו בארבעה עשר פרקים. גרוסמן שוחח עם מגוון רחב של טיפוסים – פלסטינים ומתנחלים, פלאחים ועירוניים, ילדים ומבוגרים – ודרך הקולות שלהם ניסה לרדת לעומק המציאות המורכבת בשטחים. את הטקסט שלו חתם גרוסמן בתחזית: “אני חושש שהמצב הקיים יימשך בדיוק כפי שהוא עוד עשר או 20 שנה”.

מה השתנה בארבעים השנים שחלפו מאז גרוסמן השמיע את הנבואה הזו? כדי לענות על כך נשוחח עם הרב בנימין לאו. בשנת 2026 יצא הרב לאו למסע משלו ביהודה ושומרון סביב הסוגייה השנויה במחלוקת של החוות המתיישבים האלימות ושוחח עם תושבים משני עברי המתרס. רשמים ותובנות ממסעו של הרב לאו יצאו לאחרונה בספר “בדרך האבות” מפרי עטו. בהרצאתו הוא ישתף במחשבותיו על המפריד והמחבר בין המסע שלו ובין מסעו של גרוסמן ארבעים שנה קודם לכן.

הרב בנימין לאו הוא ראש מרכז בבואה – יהדות רואה פני אדם, מחברם של ספרים רבים בתחום היהדות.