פתיחת התערוכה ״אורחת״ בבית עגנון

עבודותיה החדשות של האמנית תמרה ריקמן הוזמנו לבקר בביתו של הסופר ש”י עגנון בירושלים, להתלות על כותלי החדרים הפנימיים של הבית בו חיו עגנון ובני משפחתו במשך כארבעים שנה. ריקמן הכירה אישית את עגנון, ואף הייתה אורחת בביתו, והיא זוכרת עדיין את קולו המיוחד  בסיפור ובדיבור. אותו קול, היא אומרת,  הוא סימן ההיכר של כל יוצר, כמו הקו של הצייר. כאורחת בביתו של עגנון, ריקמן מתעניינת בעיקר בניגוד שבין מלאכת הסיפור לציור, במתח שבין הספרים, שעדיין ניצבים בחדר העבודה של עגנון לבין עבודותיה, המרחפות בחלל הבית, נוגעות לא-נוגעות, אורחות לכמה רגעים.

העבודות נוצרו בביתה של ריקמן בתל-אביב בימי הבידוד של הקורונה, בכל יום נוצרה עבודה אחת עם קצב פנימי משלה. באמצעות חומרים פשוטים ומצבים מופשטים, העבודות פותחות צוהר לעולם חסר מלים שמעניק לאורחי הבית את החופש לשוטט, להתבונן, להרגיש.

“ציירים מאבדים את כוחם מיד כשהם מנסים לדבר, הם אומרים את דברם כשהם מציירים, צבע ירוק נטמע בתוך כחול, צורה גולמית הזויה אחת על גבי השניה, הם אורגים את הקסם. כמו שנראה דג משוטט מבעד לזכוכית האקווריום, אילם ומסתורי, אם הזכוכית תעלם והדיבור יחזור יפוג הקסם.

ציור מְסַפֵּר הוא פתטי מגוחך ואבסורדי, זה דומה לתעלול של כלב. אנחנו מהללים את הצייר בידיעה שקשה לספר סיפור במכחול כמו שקשה לכלב רועים לאזן ביסקוויט על אפו.”

וירג’יניה וולף, Oh, to Be a Painter!

תרגמה: תמרה ריקמן

אוצר: אסף אופק

עיצוב: יואב וינפלד

תלייה: הנרי שטאובר