קריאה משותפת בסיפורי חיות של ש”י עגנון וב”שברירים” של דבורה בארון

״הרי ששמעתי קול כלב נובח, קול ציפור מצייצת, קול תרנגול קורא, איני יודע אם מודים לי על כל מה שסיפרתי עליהם אם קוראים עלי תיגר.״

(ש״י עגנון, נאום הנובל)

במעמד קבלת פרס נובל בחר ש״י עגנון להודות גם לבעלי החיים שלימדו אותו לכתוב. ואכן, יצירתו משופעת בבעלי חיים, מן העז הטובה ב״מעשה העז״ ועד לכלב בלק ב״תמול שלשום״. רבים מן הסיפורים ב״הכנסת כלה״ מעמידים במרכזם את הקשר המיוחד שבין האדם לבעלי החיים ואת מקומם בתוך הבית והקהילה.

גם בסיפורה של דבורה בארון, ״שברירים״, הקשר בין האדם לבעל החיים ממלא תפקיד מרכזי. גיבורת הסיפור, חיה־פרומה, אישה בודדה ודחויה, מוצאת בפרה ריז׳קה חום ונחמה שלא זכתה להם ביחסיה עם בני האדם. הקרבה לבעל החיים נעשית עבורה מקור של חסד ושותפות, ובהדרגה אף מאפשרת לה למצוא מחדש את מקומה בקהילה. הקריאה בעגנון ובבארון מזמינה התבוננות בקשר שבין האדם לעולם החי, ובאופן שבו היחס לבעלי החיים מאיר גם את היחסים שבין בני האדם.

**ביום שבת, בשעה 12:00, נתכנס בבית עגנון בירושלים למפגש נוסף של קריאה משותפת.** יחד עם אופיר ליפשיץ נקרא ביצירותיהם של עגנון ובארון ונשוחח על אדם ובהמה, בדידות וקרבה, ועל האפשרות למצוא בעולם החי צורות של חסד ושותפות שהעולם האנושי אינו תמיד יודע להציע.

מחיר: 30 ש״ח למפגש בודד ו-300 ש״ח לכל המפגשים בשנת 2026