סוף מעשה: קריאה משותפת בפרקי הסיום של ״תמול שלשום״

“לבסוף פסקו הגשמים ונתפזרו העבים וזרחה החמה. וכשיצאנו לחוץ ראינו שהאדמה משחקת בציציה ובפרחיה. ומקצה הארץ ועד קצותה באו רועים ועדריהם, ומן האדמה הרווייה עלה קול הצאן, ולעומתן ענו צפרי שמים. ושמחה גדולה היתה בעולם. לא נראתה שמחה כזו.”

״תמול שלשום״, מיצירותיו החשובות של ש״י עגנון, מגולל את קורותיו של יצחק קומר, העולה לארץ ישראל כדי ״לבנות אותה מחורבנה ולהיבנות בה״. אלא שהתקוות הגדולות המלוות את עלייתו מתנפצות בסופו הטרגי של הרומן, כשיצחק מוצא את מותו בעקבות נשיכתו של הכלב בלק. סיום זה עורר תמיהה בקרב קוראי הרומן עם פרסומו, והוא מוסיף להעסיק את קוראיו גם כיום: מדוע בחר עגנון להוליך את גיבורו אל גורל אכזר כל כך? מה מלמד הסיום על יחסו של עגנון למפעל הציוני, והאם מסתתרת בו גם אפשרות של תקווה?

בשבת, כ״ט בתשרי, 10.10, בשעה 12:00, נתכנס בבית עגנון בירושלים לקריאה משותפת בפרקי הסיום של ״תמול שלשום״, המתארים את רגעיו האחרונים של יצחק קומר. יחד עם אסף אופק נבחן את משמעותו של הסיום המפתיע ונתחקה אחר הרמזים להתחדשות ולצמיחה שעגנון טומן בו.

מחיר: 30 ש״ח למפגש בודד ו-300 ש״ח לכל המפגשים בשנת 2026