עולמה הפנימי של תרצה מינץ: קריאה משותפת ב״בדמי ימיה״

״על משכבי בלילות שאלתי בלבי, לא נשאה אמי למזל כי עתה מה היה? ומה הייתי אני?״

בסיום הנובלה “בדמי ימיה” תוהה תרצה מינץ מה גרם לה לשבת בודדה בחדרה בלילות ולשחזר את קורותיה מאז מות אמה. סיום זה מגלה כי מה שנראה בתחילה כזיכרונות אוטוביוגרפיים הוא למעשה נרטיב מעוצב, שעבר עיבוד מודע. כתיבת הזיכרונות כסיפור חיים עלילתי ולא כיומן אישי יוצרת חתך עומק החושף את רבדי נפשה של תרצה. קריאת הטקסט הספרותי הוא בה בעת ניתוח של עולמה הפנימי של הדוברת, הנעה בין עבר להווה, בין שייכות לבדידות ובין תשוקת חיים ליצר המוות.

ביום שבת כ״א באב, 16.8, בשעה 12:00 נתכנס בבית עגנון בירושלים למפגש נוסף של קריאה משותפת בסיפורי עגנון והפעם נעסוק בעולמה הפנימי של גיבורת ״בדמי ימיה״ תרצה מינץ. יחד עם אופיר ליפשיץ נשוטט בין חלומות חידתיים והרי משמעות ונדון בהשפעת העבר על ההווה, באהבה ובהחמצה.

ההשתתפות במפגש כרוכה בתשלום סמלי של 30 ש״ח. הפעילות מתאימה גם לשומרי שבת.