ד״ר לילך נתנאל — אימת הצללים קריאה בפרק מ”ה מתוך “סיפור על אהבה וחושך”

״כמו בתוך חלום מפחיד עמדו צפופים ומחרישים בלי ניע לאור פנס-הרחוב הצהבהב המוני צללים זקופים בחצרנו, בחצרות השכנות, על המדרכות, על הכביש, כמו עצרת ענקית של רוחות-רפאים דמומות.״ כך מתואר ברומן ״סיפור על אהבה וחושך״ הלילה של ה-29 בנובמבר 1947 בשכונת כרם אברהם בירושלים, בזמן ההצבעה באו”ם על חלוקת הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית. תיאור תושבי ירושלים באותו לילה הוא נקודת מגוז השואבת את הרומן כולו אל מקצב התופת הישראלי המטלטל בין אהבה לחושך, בין שמחת הצלה לזעקת אימה ובין תקומה לנבואת מוות. עוז מזמן אל הלילה הזה את דמות הבלהות של ההיסטוריה המודרנית – דמותם של החיים-המתים. אלה מופיעים בחיבורו של פינסקר ״אוטואמנציפציה!״ משנת 1882, הם שבים גם בדמותם של הילדים הזקנים בסיפורת של יוסף חיים ברנר מתחילת המאה העשרים. ושוב, על סף הריבונות הישראלית, הם הנער והנערה ״עוטפי הצל״ בשיר ״מגש הכסף״ מאת נתן אלתרמן, שאין אות ״אם חיים הם או ירויים״. הם עושים את דרכם גם אל החושך בביוגרפיה הספרותית של ישראל והישראלים על-פי עמוס עוז. בהרצאה נוספת בסדרת ההרצאות המקוונות ״חושך ואור בספרות״ נקרא יחד עם ד״ר לילך נתנאל בפרק מ”ה ברומן ״סיפור על אהבה וחושך״ ובקטעים בודדים מתוך מגילת הכתיבה הישראלית והיהודית המודרנית על חושך, על חלום בלהות ועל צללים.

כל כתבי עגנון זמינים לרכישה באתר האינטרנט של הוצאת שוקן:

https://www.schocken.co.il/categories/shaiagnonwritings

תרומותיכם/ן הנדיבות מאפשרות לנו להמשיך לקיים את פעילות הבית. נודה לכם/ן מאוד על כל תרומה, כמידת יכולתכם/ן.

לתרומה:

https://agnonhouse.org.il/donate-heb/