תלוי מי שואל

הספרות והשירה העברית שופעות תיאורים שונים של ספריות. חלקן מתוארות בהאדרה ואהדה וחלקן בגיחוך ורתיעה. מש״י עגנון וחיים באר ועד צרויה שלו וסמי ברדוגו, סופרים עבריים רבים הציגו ביצירותיהם את הספריה כמרחב מזמין ומנחם אך גם ממדר ומרתיע.

״ארון זה הוא אחד מן הזכרונות הראשונים של ילדותי״ כותב עגנון בסיפורו ״ש״ס של בית זקני ז״ל״, ״זכורני כשהייתי תינוק זוחל על ארבע הושיבוני על גבי הקרקע, פעם אחת הגעתי לארון ופתחתי את דלתותיו והתחלתי ממשמש והייתי יושב ותוהה שאותה שורה שראיתי תחילה כמין גוש אחד היא מתחלקת חלקים חלקים״. עשרות שנים אחריו יתאר סמי ברדוגו את הספרייה ככלי המשמש את ההגמוניה לעיצוב התרבות תוך מחיקת זהויות ושפות אחרות.