פרס עגנון תשע”ח — חיים באר

הזוכה בפרס עגנון לשנת 2017 הוא חיים באר.

מנימוקי השופטים פרופ’ אבנר הולצמן, ד”ר חיים וייס וד”ר רוחמה אלבג:
ועדת השופטים לפרס ש”י עגנון לשנת תשע”ז החליטה פה אחד להעניק את הפרס לסופר חיים באר על מכלול יצירתו. לדעתנו הוא ראוי לכך בזכות הישגיו האמנותיים המעולים כאחד מבכירי הסופרים הישראלים; בזכות פעילותו ללא לאות באפיקים מגוונים לטיפוח התרבות העברית הקלאסית והמודרנית ולהנחלתה לקהלים רחבים; ובזכות הקשר האמיץ בינו לבין יצירתו ומורשתו של שמואל יוסף עגנון.
הישגו האמנותי נעוץ בראש ובראשונה בששת הרומנים שפרסם מאז שנת 1979. כל אחד מהם הוא מעשה ספרותי מקורי, פרי רוחו של מספר סיפורים טבעי שהוא גם אמן משוכלל המודע למלאכתו עד קצה דקויותיה. הופעתו של הראשון מביניהם, ‘נוצות’, הייתה למאורע ספרותי נדיר בעוצמתו. סיפור המסגרת שלו מתרחש בסיני אחרי מלחמת יום הכיפורים, שם משרת המספר ביחידת קבורה צבאית. אווירת המוות מחלחלת אל הסיפור הפנימי, המשחזר את ילדותו של המספר בירושלים של שנות החמישים. מנגד מהלכות בו דמויות רבות של חוזים והוזים גרוטסקיים, המבקשים גאולות שונות ומשונות לאנושות ולוכדים בקסמיהם את הילד המספר. בין אלה לאלה נפרש בפירוט משכנע עולמה רב המתחים של ירושלים – נושא מרכזי ביצירתו של באר לכל אורכה – תוך כדי עיצוב עשיר של עשרות דמויות ואפיזודות הומוריסטיות וטראגיות.
הרומן השני, ‘עת הזמיר’, הוא תיאור נרחב של הווי יחידה של הרבנות הצבאית על היבטיו הקומיים והגרוטסקיים; אך העולם המוחשי המעוצב בו משמש בסיס לדיון רב משתתפים בקרב בני הציונות הדתית בשאלות של גאולה ומשיחיות, גבורה ומוסר, קדושת ארץ ישראל מול קדושת האדם. הרומן חותר ומוליך אל מלחמת ששת הימים, המוציאה מן הכוח אל הפועל את שאיפות הגאולה הכמוסות של בוגרי החינוך הדתי הלאומי, ויש בו ביטוי עמוק לחששותיו של המחבר מפני הכיסופים המשיחיים שהתפרצו עם שחרורה של ירושלים.
הרומן השלישי, ‘חבלים’, שיא יצירתו של באר, נכתב כדיווח ספרותי אותנטי על חייו ובמיוחד על היחסים בינו לבין אביו ואמו. הקשר בין המחבר לאביו עובר גלגולים אחדים, החל באהבת ילדות, דרך מרד נעורים, וכלה בהבנה המאוחרת לנפש האב שמת עליו בנעוריו. עמוק יותר הוא הקשר בין הבן לאמו, המעצבת אותו כאדם ומתווה לו את מסלולו כאמן לעתיד. במידה רבה היא גם הכוח שהניע את כתיבת הספר, משום שהכשירה את הבן מילדותו לצבור את רשמי חייו עד שתבשיל השעה להעלותם על הכתב.
גם ברומן הרביעי של באר, ‘לפני המקום’, הגיבור הוא לכאורה הסופר חיים באר עצמו, אולם זהו חלק ממשחק תעתועים מורכב בין בדיון לממשות ובין החיים לספרות. באמצעות סיפור עלילה כמעט סתמי, המפגיש על שפת אגם ואנזה בברלין חבורה מגוונת של מלומדים ואנשי מעשה, מועלות שאלות יסוד על מהות ההיסטוריה היהודית ופורענויות יה, וכל זאת דרך מעקב מסועף אחר גורלם וגלגוליהם של ספרים, גווילים וכתבי-יד.
‘אל מקום שהרוח הולך’ הוא סיפור רב דמיון ותנופה, ספק ריאליסטי ספק פנטסטי, ספק קומי ספק טראגי, על מסעו של אדמו”ר חסידי לטיבט בחיפוש אחר היַק הקדוש, שלפי החלומות שחלם התגלגלה בו נשמתו של אחד מאבותיו הקדושים. סיפור המעשה טבול בעולמה של החסידות על תולדותיה והווי חצרותיה, ועל סיפורי המעשיות המתגלגלים בה ונשזרים ביד אמן בתוך מרקם הרומן. בד בבד מתקיים בו דיאלוג מורכב עם הרומן ‘מסעות בנימין השלישי’ של מנדלי מוכר ספרים, ואף בו חבויים רבדים אוטוביוגרפיים עמוקים.
ואילו הרומן השישי, ‘חלומותיהם החדשים’, הוא מעשה מרכבה של נושאים וחומרים, שרק הכוח האנציקלופדי של חיים באר מסוגל לזמנם בכפיפה אחת. בחזיתו מתפתח סיפור אהבה לא-צפוי בין גמלאי של המוסד לבין מדריכת הכתיבה שלו, סופרת מחוננת המתלבטת במעצורי כתיבה. על המצע הזה נשזרים נושאים מגוונים מן העבר, לרבות פרשיות בחקר יצירתו של עגנון ופרקים בתולדות יהדות גרמניה על סף כיליונה. זה ספר מתוחכם לעילא במבנהו ובמרקמיו, וכובש לב בתובנות העולות ממנו על החיים, על האהבה, על יחסי הורים וילדיהם, על קיומנו כאן ועל קשרי אנוש בכלל.
הזיקה לאמנות הסיפור של עגנון קיימת בכל אחד מן הרומנים של באר. אולם הביטוי הישיר למימד העגנוני בעולמו מצוי בספרי העיון שלו, בעיקר ב’גם אהבתם גם שנאתם’ וב’חדרים מלאים ספרים’. הראשון הוא תיאור סיפורי של מערכות היחסים בין שלושת ענקי הספרות העברית – ביאליק, ברנר ועגנון. מצד אחד זהו מחקר מלומד, שהניב גם תגליות ארכיוניות למכביר. בו בזמן נבנית בו דרמה אנושית וספרותית, העוקבת אחר התמורות שחלו בתוך שלושת הצמדים המרכיבים את המשולש. כל זאת בניצוחו של הגיבור הרביעי הסמוי של הספר, הלא הוא המחבר עצמו. ואילו ב’חדרים מלאים ספרים’ חברו יחד התשוקה הביבליופילית והתשוקה העגנונית של חיים באר, והולידו מסע מרהיב בנבכיו של עולם הספר היהודי, כפי שהוא נשקף בנובלה ‘עד הנה’. בתוך כך מתפענחת התשתית העובדתית העשירה המפרנסת את הנובלה, נחשף המנגנון האמנותי הממזג מציאות ובדיון ומתבאר מקומם רב הפנים של הספר והספרייה בעולמו של עגנון. על אלה יש להוסיף עתה את ספרו הנפלא, ‘קשר לאחד’, מסע ספרותי-מחקרי בנבכיה של ‘ירושלים הסמויה מן העין’, כהגדרת המחבר, ואף בו שזורה שתי וערב נוכחותם של ש”י עגנון ויצירתו.
מעיינו העגנוני של חיים באר שופע גם בערוצים נוספים. כבר עשרות שנים הוא פועל כמתווך רב השראה בין עולמו של עגנון לקהל הקוראים הישראלי. זאת הוא עושה בהרצאותיו, שהיו לשם דבר, וכן בסיורים לימודיים בעקבות עגנון שהוא מוליך במזרח אירופה, בגרמניה ובישראל. אין דומה לו בין הסופרים העברים בדורותינו בעומקה, ברוחבה, ברציפותה ובריבוי פניה של זיקתו לעגנון, ובתרומתו להנחלת מורשתו של הסופר הגדול. בזכות כל אלה אין בעינינו מועמד ראוי ממנו לזכות בפרס ששמו של ש”י עגנון נקרא עליו.