השיבה הכפויה של ביאליק לז׳יטומיר

פעמיים בחייו הצעירים הוכרח ביאליק לגור בעיר שעוררה בו בחילה וצער. בגיל שש קרעו אותו מכפר מולדתו וחלומו ראדי, עליו כתב בפרק הפתיחה של סיפורו ״ספיח״, והוא עבר להתגורר בז׳יטומיר שבאימפריה הרוסית. בפואמה ״הַבְּרֵכָה״ מתואר מעברו של הילד ביאליק לעיר פרוורים מזופתת, שם חזה באביו עובד כמוזג וראה אנשים מתגוללים בקיאם ומקללים. 

לאחר מות אביו עבר ביאליק לגור אצל סבו, אך בגיל העשרה הצליח לברוח מז׳יטומיר השנואה ועבר לישיבת וולוז׳ין, ממנה ברח לאודסה הנעימה והשוקקת. הוא חשב שהגיע למנוחה ולנחלה, ושהנה הוא נמצא במקום שבו הוא רוצה לחיות, אך לא היה לו מזל. הישיבה נסגרה, הידיעה על כך מתפרסמת בעיתון, וביאליק נאלץ לחוזור לז׳יטומיר השנואה. על החזרה הכפויה הוא כותב את ״הרהורי לילה״ ואת ״בתשובתי״. 

בהרצאה השנייה בסדרה ״אוטוביוגרפיה וממואר״ נחזור עם המשורר שחר מריו מרדכי אל תמונות ילדותו ונעוריו של המשורר הלאומי בעיר ז׳יטומיר דרך כמה משיריו האהובים ביותר. 

ההשתתפות בהרצאה חופשית, בהרשמה מראש. מספר המקומות מוגבל.