ביאליק, קישינב והשפה הטראומטית

ביאליק כתב את שירו ״על השחיטה״ מיד לאחר הפוגרום בקישינב. השיר מטיל ספק בקיומו של האל (“אֲנִי לֹא מְצָאתִיו”) ומציג עולם בו מתרחשות זוועות שלא ניתן להבין או להצדיק אותן. כארבעה חודשים לאחר מכן פרסם ביאליק את ״בְּעִיר הַהֲרֵגָה״, שיר ארוך, רטורי מאוד, שבו הדובר הוא האל עצמו, העורך למשורר מעין סיור מודרך במחוזות החורבן. 

בהרצאה השנייה בסדרת ההרצאות המקוונות ״בעיר ההריגה״ נחשוב יחד עם פרופ׳ מיכאל גלוזמן על השינוי שחל בעמדותיו של ביאליק בעקבות השהות בקישיניב ונדון בהשתמעויות של דברי האל, האומר למשורר: ״וְגַם-אֲנִי וְגַם-אַתֶּם / לֹא-יָדַעְנוּ לָמָּה מַתֶּם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶּם״. 

ההשתתפות בכל אחת מההרצאות כרוכה בתשלום סמלי של 20 ש״ח. מומלץ להירשם מראש לכל הסדרה.