קריאה משותפת בסיפור ״הסימן״

״ודבר זה שבח גדול הוא לגבי אדם שניטלה עירו מן העולם ואינו מוהל את יינו בדמעות.״

סיפורו האוטוביוגרפי של ש״י עגנון ״הסימן״ מתאר את תגובתו לידיעה על חורבנה של עיר הולדתו בוטשאטש בידי הגרמנים בערב חג שבועות בשנת 1943. על-פי ההלכה, אחרי חצות היום בערב החג אסור ליהודי מקיים מצוות להתאבל, אפילו אם מתו ילדיו או הוריו. כך גם המספר-עגנון, שהידיעות על הרס עירו הגיעו אליו אחרי חצות היום, נמנע במודע מלבטא צער בכל צורה שהיא. הוא רושם לפניו את החדשות ומסלק אותן מלפניו בעודו מקדיש את כל מרצו להכנות לקראת החג. בהמשך, הוא מתאר חוויה מיסטית שקרתה לו באותו לילה, שבשיאה נגלה לפניו המשורר בן המאה האחת-עשרה שלמה אבן-גבירול וחיבר פיוט כדי להנציח את בוטשאטש.

ביום שבת ט׳ בסיון, 15.6, בשעה 12:00 נתכנס בבית עגנון בירושלים למפגש נוסף של קריאה משותפת בסיפורי עגנון, והפעם נקרא בסיפור ״הסימן״. יחד עם אורי גרינשפון נשוחח על הקונפליקט בין הרצון לזכור לרצון לשכוח, נבחן את המתח שבין האינדיבידואלי והלאומי, ונתהה לגבי האפשרות להירפא מטראומה.

הכניסה חופשית על בסיס מקום פנוי. הפעילות מתאימה גם לשומרי שבת.