שירה פוליטית כשירת–אהבה: קריאה משותפת בשירי טאהא מוחמד עלי

“וְכָךְ / לָקַח לִי / שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת / עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, / כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, / וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, / וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי / אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אֹשֶׁר / לְלֵב הָאָדָם.” (מערבית: סלמאן מצאלחה)

המשורר טאהא מוחמד עלי נולד בכפר ספוּרִיֶה, בשנת 1931. בשנת 1948 גורשו בני הכפר, וכיום שוכן שם הישוב ציפורי. משפחתו של עלי עברה לחיות בעיר השכנה, נצרת, וטאהא חי שם עד מותו. שירתו עוסקת בילדות האבודה, באנשים הקרובים והאהובים שמתו או רחקו למקומות אחרים, וגם בדרך בה הזיכרון הופך לשירה: שירת אהבה שהיא שירה פוליטית, שירה פוליטית שהיא שירת אהבה.

יחד עם החוקר פרופ’ איימן אגבאריה, ד״ר רים ע’נאים והסופרת נועה ירון-דיין נשוחח על שירתו של מוחמד עלי בהקשר של שירה פלסטינית בישראל, על השפעתו על משוררים צעירים ועל ייחודה של כתיבתו על אדמת ספוריה, הנוף והריחות, במבט מפוכח, שאינו ירא דבר, אינו מבקש נקמה, ומוקיר בסופן של שורותיו את השמחה שבלב.