קריאה משותפת בנאום פרס הנובל של עגנון

ב-10 בדצמבר 1966, עלה ש״י עגנון על בימת אולם הקונצרטים המלכותי בשטוקהולם, ומול אולם מלא עד אפס מקום, הוענק לו פרס הנובל לספרות ״על אמנות הסיפור המדויקת והטיפוסית עם מוטיבים מחיי העם היהודי״. מצלמות הטלוויזיה והמבטים התמקדו בכיפה השחורה הגדולה על ראשו של עגנון, שלא הפסיק למלמל פסוקי תהילים. 

בצעד שנוי במחלוקת, עגנון בחר לנאום בעברית מול קהל שקמצוץ ממנו הבין את מילותיו. נאומו, שצוטט רבות מאז ואף הודפס על שטר חמישים שקלים חדשים, היה ספוג בסגנונו היהודי של עגנון, עמוס בציטוטים ואזכורים מהמקורות, מהגמרא והתלמוד, מההיסטוריה היהודית. ״מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים״ סיפר בו עגנון על עצמו.

עם חזרתנו ההדרגתית לשגרה, אנחנו שמחים לפתוח מחדש את מועדון הקריאה של בית עגנון. דומה שאין טקסט מתאים יותר לחזור איתו אל קריאותינו המשותפות מנאום פרס הנובל של עגנון, הכורך יחדיו חורבן ותקומה. יחד עם עדין נר-דוד נקרא וננתח את מילותיו של עגנון, נשאל מדוע הצירוף ״מתוך קטסטרופה היסטורית״ נעשה מזוהה כל-כך עמו ונתחקה אחר המסר העל-זמני של הנאום. 

הכניסה חופשית על בסיס מקום פנוי. הפעילות מתאימה גם לשומרי שבת.