בעיר ההריגה: מבוא

עולמם של האות והכתב, הקוראים והכותבים, הספרים והספריות מוצא ביטוי רחב באומנות החזותית. בין המילה הכתובה והביטוי הוויזואלי נפרש שדה רחב של אפשרויות להעברת הפוגרום בקישינוב, שפרץ ב-6 באפריל 1903, נתפס כנקודת מפנה ביחסה של התרבות העברית לשאלת הזהות היהודית וכרגע מכריע בעיצוב יחסה של התרבות הציונית לשאלת הכוח. “קישינב היתה קו פרשת מים״, כתבה אניטה שפירא. לדבריה ״היחס מצדם של צעירים יהודים לפגיעה בהם לפניה ואחריה היה שונה. אנשים לא יכלו להשלים עוד לא רק עם עצם הפגיעה הפיזית, אלא עם ביזוי כבוד האדם ואובדן צלם אנוש שהיה כרוך בה”. לתגובתו של ביאליק לפוגרום, במיוחד בשיר “בעיר ההריגה”, היתה השפעה אדירה על הציבור היהודי והוא העניק שפה מושגית חדשה לדיון באירועים היסטוריים טרמאוטיים.

בסדרת הרצאות מקוונות חדשה עם פרופ׳ מיכאל גלוזמן נשוחח עם כתיבתו של ביאליק בעקבות הפוגרום, על השליחות שלו לקישינב מטעם ״הוועדה ההיסטורית״, שבמהלכה העלה על הכתב עדויות ניצולים, ועל התפניות הרגשיות שחווה בעת שעיבד את האירועים וכתב שיר מומומנטלי המתעד את עבודת האבל שלו.

בהרצאה הראשונה בסדרה נבחן את הרקע ההיסטורי והספרותי שהוביל לכתיבת הפואמה.

ההשתתפות בכל אחת מההרצאות כרוכה בתשלום סמלי של 20 ש״ח. מומלץ להירשם מראש לכל הסדרה.