תערוכה: אדוננו ביאליק – יקירי עגנון
לרגל 150 שנה להולדת המשורר הלאומי
אוצרים: אסף אופק ויוסף סאקס
בית עגנון בירושלים בשיתוף עם בית ביאליק והספרייה הלאומית של ישראל
[הקלטת אירוע פתיחת התערוכה בי’ בטבת תשפ”ג (3.1.23)]
בתערוכה זו עומדים זה לצד זה שני ענקי הרוח של הספרות העברית: חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי ושמואל יוסף עגנון, זוכה פרס נובל לספרות. הם נפגשו לראשונה על מרפסת ביתו המשורר ש. בן-ציון (אביו של הצייר נחום גוטמן), ביפו בשלהי חודש מרץ 1909. כבר מפגישתם הראשונה גילה ביאליק חיבה לעגנון, סופר צעיר ועלום-שם שהעולם ניבא לו גדולות. עד למותו של המשורר הלאומי ביולי 1934 היה עגנון ממקוריו. אמנם, כפי שמתואר ומתועד בספרו החשוב של חיים באר, “גם אהבתם גם שנאתם”, הקשר בין שני הסופרים היה שברירי ולעיתים סוער, “כמו הנדנדה בשיר־הילדים הביאליקי,” מציין באר, “מוסיפה ידידותם לעלות ולרדת לסירוגין.”
ניתן ללחוץ על הקישורים הכחולים למטה כדי לראות את הפריטים אן לקרוא את המכתבים וההקדשות
שולחן התצוגה
[1] ספרי ביאליק לילדים מוקדשים על ידי המחבר לעגנון ולילדיו, אמונה ושלום מרדכי (חמדת).
“לאמונה הלויה / ולשלום מרדכי הלוי / מנחת אהבה / מאת המוציא והמביא / ח.נ. ביאליק”
[2] ציור של חמדת עגנון בו הוא מודה לביאליק על הספרים (שבט תרפ”ח, פברואר 1928).
“בכל עת שמחנו לקראת ביאליק. גם בארץ, כשהגיע לביתנו, קראנו חמדת ואני בשמחה, ביאליק בא! ביאליק בא! ואפילו כשהיינו כבר במיטותינו, ברגע ששמענו את קולו מיד קפצנו על מיטותינו ברינה, ביאליק בא, ביאליק בא.” (פרקים מחיי, אמונה ירון)
[3] משקפי הראייה של ביאליק (משמאל) לצד משקפי הקריאה של עגנון (מימין).
“זכורים אתם כשהיה עומד [ביאליק] ודורש לפני הצבור ומפרש דברי אלקים חיים, פעמים שהיה מגביה את המשקפים מעיניו ומשימן על מצחו היו שתי עיניו מאירות באור פני חיים ומצחו היה מבהיק מאור של מעלה, ולא ידע כי קרן אור פניו. ואף הוא היה מתגבה ועולה ממש רואים היו בחוש שנעשה גבוה בראש אחד.” (הספד שלא הושמע, ש”י עגנון)
[4] מכתבים מביאליק לעגנון על גבי נייר רשמי של דביר, הוצאת הספרים שביאליק ייסד בברלין בשנת 1919.
“…מותר אתה לפרסם אלה מן המכתבים שיש בהם איזה דבר של ממש ושאין בהם משום הלבנת פנים, חלילה.”
[6] כל כתבי ביאליק מוקדשים על-ידי המחבר לעגנון (תמוז תרצ”ג, יולי 1933).
“אַל תִּוְאַשׁ מרֵעַ, / וּרְאֵה תָּמִיד לְלְבָבוֹ, / וְאַף עַל פִּי שִׁיִּתְמַהְמָה – / חַכֵּה לוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבֹא./ ח.נ. ביאליק”
[7] עט הכתיבה של ביאליק (מימין) לצד עט הכתיבה של עגנון (משמאל) וכסת דיו.
“שמעתי שאתה בעל עט, מה שקוראים היום סופר, אפשר שתשאיל לי עטך לשם איגרת קטנה. כמה שנים ביקשתי לכתוב איגרת אחת. אם באמת אתה מוכן כתוב לי האיגרת.” (תהלה, ש”י עגנון)
[9] כרטיס ביקור של עגנון עם חתימה “בברכה טובה”, לצד החותמת של ביאליק עם ראשי התיבות ברוסיתХНБ – ח.נ.ב.
[10] מעטפות מכתבים מביאליק לעגנון ובחזרה, לצד פותחי מכתבים שנמצאו בחדר עבודתם.
[11] כרטיס כניסה עבור עגנון להלווייתו של ביאליק (תל אביב, ד’ אב תרצ”ד, 16 ביולי 1934)
“מורי ורבותי, חס ושלום שביאליק יצטרך להתבייש גם לעולם הבא. עכשיו שהוא יושב בהיכל השירה ואומר שירה לפני המקום חס ושלום שנגרום לו בושה. אלא מקוים אנו שרוחו תהא שלוחה בינינו ותחדש את פני אדמתנו…” (הספד שלא הושמע, ש”י עגנון)
קיר המכתבים
[12] מכתב מעגנון לביאליק לרגל יום הולדתו ה-51 של המשורר
:באד הומבורג, טבת תרפ”ד, דצמבר 1923 (לערך)
“ביום הולדתך, תקנו בביתי את התנור ולא מצאתי מקום לישב ולכתוב. אבל אותך לא שכחתי אפילו בשעת קריאת ויחל* וברכתיך בכל לבי ובכ מחשבותי…. כמה אנו מרגישים בחסרונך. ממש שממה עלינו הומבורג. אמונה תחי’ הזכירה אותך מאליה כמה פעמים, וכהד לקולה הוא קול בני שיחי’. היא תחי’ קוראת: ביאליק! ובני יחי’ עונה אחריה: יאליק! מה אומר, דודים עלי דבריהם מדברי כמה מאמרים על ביאליק.”
*ביאליק נולד במועד צום עשרה בטבת בו קוראים “ויחל משה את פני אדוני” בתפילת מנחה.
[13] מכתב מעגנון לביאליק לאחר השריפה בביתו של עגנון בבאד הומבורג
באד הומבורג, תמוז תרפ”ד, יולי 1924
“והנה אש אחזה בבית דירתי וכל ספרי וכל כתבי ידי וגם ספר החסידים נשרף*. רק בחמלת ה’ עלינו נשארו אשתי וילדי ה’ עליהם יחי’ בחיים.”
ביוני 1924 פרצה שריפה בדירתו של עגנון בהומבורג. השריפה כילתה את אוסף ספריו הגדול וכן כתבי-יד רבים ש”כולם כאחד עלו בלהב השמים…” עגנון, ששהה בבית החולים אחרי ניתוח מודיע לביאליק על האסון. המכתב כתוב בכתב ידה של אסתר עגנון.
*עגנון מתייחס לפרויקט כינוס סיפורי החסידים עליו טרח לצד מרדכי מרטין בובר ושמעולם לא הושלם.
[14] מכתב מביאליק לעגנון לאחר השריפה
ברלין, תמוז תרפ”ד, יולי 1924
“צרתך הכריעתני והעתיקה מפי מילים…. אחרי סור יגונך מעליך – בטוח אני כי יפתחו לך מעינות חדשים של יצירה אשר לא ידעת מאז והשיבות לך בידך למשנה את כל אשר אבד לך.”
[15] מכתב מביאליק לעגנון שהגיע לתל אביב ולא נכנס לבקרו
תל-אביב, אב תרפ”ה, יולי 1925
“צדיק כמוך בא לתל אביב ופוטר עצמו ממצות ראיון? אתמהא! הנני גוזר אפוא עליך שתבא אלי במקלי* ובצקלונך ותסעד עמנו פת ערבית, ואם יתבצר לך בביתי מקום לינה – מה טוב ומה נעים.”
*עגנון קיבל מביאליק מתנת מקל-הליכה בדצמבר 1924.
[16] מכתב מעגנון לביאליק בנוגע לחלוקת כספי סופרים
ירושלים, תשרי תרפ”ח, אוקטובר 1927
“אדוננו ה’ ביאליק, הנני שולח לך היום סך 25 לי”ם* מנדבת ה’ שוקן… לא עברתי על דבריך בחילוק הכסף אפילו בפרוטה אחת, חוץ ממה שהלויתי לה’ שחראי 5 לי”ם בשעת דחקו.”
עגנון וביאליק היו מופקדים על קרן תרומות של הפטרון ש”ז שוקן שהעניקה תמיכה כספית לסופרים עבריים בארץ ישראל. בין מקבלי המלגות: יצחק למדן, אורי צבי גרינברג, רחל המשוררת, ש’ בן-ציון, ועוד.
*לירות מצריות
[17] מכתב מעגנון לביאליק בכתב יד הפוך
ירושלים, ד’ חוה”מ סוכות תרפ”ט, אוקטובר 1928
“חשבתי לראות אותך בירושלים, כדי לקיים חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. מתי נסע לנהלל? אני מוכן ועומד להיות בן-לויה שלך. אל כל אשר תלך – אלך.”
עגנון כתב מכתב זה בהיפוך, משמאל לימין, כיוון שנהוג לא לכתוב בחול המועד אלא אם כן יש צורך מיוחד, ואף אז לכתוב בשינוי.
מספרייתו של עגנון
מספרייתו של עגנון
[18] “אריה בעל-גוף” מאת ביאליק (כלל, ברלין 1922).
“לרב סגנון / כמ”ר עגנון / מאת רב ופליג / ח.נ. ביאליק.
לא דרכךְ דרכי, מליצי, / ודינך לא דיני, / שותה אָנִי בעציצי / ועושָה פריי למיני, / אתה – אָביך גליצי, / ואָנכי – אַנכי וואהליני. / ח.נ. ביאליק”
[19] “משירי עם” מאת ביאליק (מוריה, ברלין 1922).
“לא תמצא פה ימים במדבר / ולא את הזוזים בהם, / אלא פזמונים וזמירות, / מ’שטיינס געזאגט [אהה!] – משירי עם.”
[20] “ששה סדרי משנה – סדר זרעים” בפירוש ובעריכת ביאליק (דביר, ת”א 1932).
“אינני חריף ואיני בקי, / אלא כד קשישנא / חברתי פירוש למשנה / מעין קב ונקי / לְדַרְדָּקֵּי. / ח.נ. ביאליק / לש”י עגנון, סיון תרצ”ב [1932]“
מספרייתו של ביאליק
[22] “הכנסת כלה” מאת ש”י עגנון (שוקן, ברלין 1931).
“לאדוננו מר רב חיים נחמן ביאליק שליט”א / ירושלים ת”ו ג’ תרומה תרצ”ב [9.2.32]”
[24] “מחמת המציק” מאת ש”י עגנון (יודישער פערלאג, ברלין 1921).
“לאדוננו ח”נ ביאליק: / יהי’ נא לרצון ספורי הקל / ואל תבוא במשפט עמדי / “עשיר בשורו” אמרו חז”ל / ושור אין להביא בידי / ואקרבה לפניך פריי הדל / ברוך שלא נסתחפה שדי.”
“תשואת חן / לאדוננו ח”נ ביאליק / אמרתי אכבדך בשירי רננה / שי למורה כדת וכחקה / אבל אין מאירין אור החמה /לא בפתילת המדבר ולא באבוקה. / על כן בחרתי את הספר הלז / מנחת ש”י למזכרת ולמנה / ואת הטעם אגלה לך אם ירצה ה’ / במלאת לך מאה ועשרים שנה. / הומבורג לגבי ה”א עשרה בטבת תרפ”ג [29.12.22]”
“וכיוון שיצא הקונטרס בסוד ישרים / שלחתי לך אחד האכסמפלרים / ונתתי שבח לקוני / שסיבב להעלות לפניך זכרוני.”